פסק-דין בתיק עת"א 17874-07-11

: | גרסת הדפסה
עת"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
17874-07-11
25.7.2011
בפני :
1. משה סובל
2. נאוה בן אור
3. יגאל מרזל


- נגד -
:
מאלק דיאב (אסיר)
עו"ד מחמוד רבאח
:
1. ועדת השחרורים על פי חוק שחרור על תנאי
2. היועץ המשפטי לממשלה

עו"ד דניאל מור
פסק-דין

בפנינו עתירה מנהלית נגד החלטת ועדת השחרורים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א-2001 (להלן ­- החוק), מיום 6.7.11, לפיה נדחתה בקשת העותר לשחרור מוקדם ממאסרו אותו הוא מרצה כאסיר עבודה בבית המעצר בירושלים.

העותר מרצה את מאסרו מכוח שני גזרי דין שניתנו בעניינו. בת"פ 5255/07 נדון העותר ביום 12.1.10 ל-15 חודשי מאסר בפועל, לאחר שהורשע בעבירה של גניבת רכב אותה ביצע ביום 20.8.07. ערעור שהגיש על הכרעת הדין וגזר הדין נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 17.6.10. חודשיים לאחר מתן גזר הדין, ביום 24.3.10, ביצע העותר עבירות של ניסיון לגניבת רכב, גניבת רכב והחזקת מכשירי פריצה, בגינן נדון ביום 2.12.10 ל-16 חודשי מאסר בפועל בחופף לעונש המאסר שהוטל עליו בת"פ 5255/07, וכן להפעלת 10 חודשי מאסר על תנאי שנגזרו עליו בשני תיקים פליליים קודמים בהם הורשע, וגם זאת בחופף לעונש המאסר הנזכר לעיל (ת"פ 46296-03-10). יצוין עוד כי ביום 27.12.09 נדון העותר בת"פ 2235/07 ל-3 חודשי מאסר בפועל שרוצו בדרך של עבודות שירות, וכן ל-6 חודשי מאסר על תנאי, וזאת בגין עבירה של החזקת נכס החשוד כגנוב מיום 25.3.07. נמצא אפוא כי העבירות מיום 24.3.10 עליהן נדון העותר ביום 2.12.10 בוצעו לא רק בעודו מרצה את עבודות השירות, אלא בשעה שהעותר כבר נדון לעונש מאסר בפועל בת"פ 5255/07 והמתין להכרעה בערעור שהגיש על פסק הדין.

בהחלטתה מושא עתירה זו נתנה ועדת השחרורים את דעתה לעברו המתואר של העותר, לרבות חזרתו לביצוע עבירות בתחום הרכוש לאחר שנדון על עבירות קודמות ואף היה נתון בעיצומם של הליכי ענישה וערעור על אותן עבירות. מסקנת הוועדה לנוכח אלה הייתה " שמדובר במי שהחוק אינו נר לרגליו וההליכים בבית המשפט אינם מרתיעים אותו מלשוב ולבצע עבירות, וצודקת ב"כ המדינה כאשר היא אומרת כי מדובר ברצידיביסט". משכך, קבעה הוועדה כי קיימת סכנה רבה לציבור משחרור מוקדם של העותר, ודחתה את בקשתו.

העותר טוען כי החלטת הוועדה אינה סבירה ומחייבת התערבות של בית המשפט. לטענתו, הוועדה מיקדה את הכרעתה בנסיבות ביצוע העבירות בגינן נשפט העותר, וכן בעברו הפלילי שקדם לאותן עבירות, תוך התעלמות מחובתה על פי סעיף 9 לחוק לאזן בין נסיבות העבירה והעבר הפלילי לבין נסיבותיו האישיות העדכניות של האסיר וכפי שהן באות לידי ביטוי בין היתר בהתנהגותו בתקופת המאסר וחוות דעת מקצועיות ושיקומיות שניתנו בעניינו על ידי הרשויות הבוחנות את מצבו. לטענת העותר, התנהגותו בתקופת המאסר הייתה ללא רבב, כפי שמוכיחה השמתו כאסיר עבודה בבית המעצר, וכן החופשות שאושרו לו מעת לעת. בנוסף, ניתנו בעניינו חוות דעת חיוביות של העובדת הסוציאלית בבית המעצר, של המחלקה לשירותים חברתיים באבו גוש ושל הרשות לשיקום האסיר, שאף הכינה תכנית שיקום עבורו והמליצה על שחרורו המוקדם. מכל אלה, לטענתו, התעלמה הוועדה. העותר מוסיף כי בהינתן העובדה שהמאסר הנוכחי הנו מאסרו הראשון, גובר משקלן של חוות הדעת האמורות באופן המאפשר להניח כי המאסר הניע תהליכים חיוביים מבחינת התנהלותו וחזרתו לפסים נורמטיביים. כמו כן, יש מקום להתחשב בעובדה שבחודש אוגוסט הקרוב מתוכננים נישואיו לארוסתו.

לאחר ששקלנו את טענות העותר, את תשובת המדינה ואת מכלול הנתונים העולים מהחלטת ועדת השחרורים ומהמסמכים שהונחו בפניה ובפנינו, לא מצאנו עילה להתערב בהחלטת הוועדה. סעיף 3 לחוק מורה: " לא תשחרר ועדת השחרורים אסיר כאמור, אלא אם כן שוכנעה כי האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו  אינו מסכן את שלום הציבור". הנתונים המפורטים להלן בסעיף 9 לחוק אינם אלא כלי עזר האמורים להדריך את הוועדה בבואה להכריע האם אכן שחרור האסיר לא יסכן את שלום הציבור. במקרה שבפנינו, מיקדה הוועדה בצדק את הכרעתה בעברו של העותר. כפי שפורט לעיל, אין מדובר אך בביצוע מספר עבירות בעבר, אלא בחזרה שיטתית על עבירות בתחום הרכוש באופן שיש בו התרסה בולטת במיוחד כלפי החוק ומוסדות אכיפתו. העותר לא בחל מלשוב על מעשיו בעודו מרצה עונש מאסר בדרך של עבודות שירות ובעודו ממתין לערעור בגין עונש של מאסר בפועל שנגזר עליו בגין עבירות רכוש נוספות. נסיבות אלה, אליהן מתווספים ההיקף, המהות והתכיפות של סדרת העבירות שביצע העותר, מקימים חשש סביר לכך שהעותר ישוב ויסכן את רכושו של הציבור בתקופת שחרור על תנאי. מסקנה זו מחלישה במידה ניכרת את המשקל שיש ליתן לחוות הדעת השיקומיות והאחרות שניתנו לגבי העותר, כמו גם לעובדה שמדובר במאסר ראשון שמציג כעת נכונות לשקם את חייו.

לא למותר לציין, כי החלטת ועדת השחרורים לא התעלמה מהנתונים עליהם נסמך העותר, והזכירה בהחלטתה את התנהגותו בתקופת המאסר, את תכנית השיקום שהוכנה לגביו, ואת נישואיו המתוכננים.

לאור כל האמור, העתירה נדחית.

<#2#>

ניתן והודע היום כ"ד תמוז תשע"א, 26/07/2011 במעמד הנוכחים.

משה  סובל, שופט

נאוה בן אור, שופטת

יגאל מרזל, שופט

הוקלד על ידי: אביטל דוד זאדה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה רכישת מנוי

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


חזרה לתוצאות חיפוש >>